יוני היה חודש קשוח, שבועות, ימי הולדת לקטנה ולאמא שלי, קורס מחלקות יוקרה באל על , רענון חירום, ובין לבין טיסות ועוד טיסות ( לא מתלוננת חמסה!) בקושי היה לי רגע לנשום בטח לא הצלחתי למצא זמן של שקט לאפות ולחשוב על רעיונות לבלוג....
הימים האחרונים של קורונה מתפשטת ומשתוללת, לצד בחירות מלאות רפש שירדו לשפל המדרגה ודאגה תעסוקתית אמיתית העלו בי מחשבות על צדק, מוסר ובעיקר גמישות מחשבתית. מחיפוש מהיר בויקיפדיה מצאתי כי ההגדרה לגמישות מחשבתית היא היכולת להתמודד עם שינויים סביבתיים וחוויות אישיות או במילים אחרות...
החופש הגדול בעיצומו ואחד הסמנים לכך זאת העובדה שימי שישי בבוקר הופקעו ממני. השקט והשלווה התחלפו בצלילים מונוטוניים וצווחניים שבוקעים משלל המסכים שמקיפים אותי והבית הפך לזירת קרב: ״אמא היא נכנסת לי לחדר״ ״אמא הוא העליב אותי״ ״ אמא תגידי לה״ ״אמא תגידי לו״...